לחשוב בצורה רציונלית זה דבר קשה, אולי אפילו בלתי אפשרי. האינטואיציה והרגשות שלנו חזקים מאד והם ממהרים להשתלט על שיקול הדעת שלנו. גם ההשתייכות החברתית-תרבותית שלנו משפיעה רבות על שיקול הדעת, וההתנהגות שלנו תלויה מאד בשאלה כיצד אנו רוצים להיתפס בעיני אחרים, כפי שנוכחנו לגלות בשנים האחרונות עם צמיחתן של הרשתות החברתיות. כשמוסיפים להשפעות אלה גם מצב של משבר מתמשך ותחושת פאניקה, הסיכוי להפעיל חשיבה ביקורתית טובה מתפוגג כמעט לחלוטין.
זהו המצב בו אנו נמצאים בשנתיים האחרונות. יש הטוענים שהמשבר נובע מהסכנה הקיומית המאיימת על האנושות בגלל וירוס הקורונה. אחרים טוענים שהמשבר נובע מהתגובה המוגזמת של מנגנוני השלטון המאיימת על חופש הפרט ופוגעת בחוסן הנפשי, ביכולות החברתיות ובכלכלה המקומית והעולמית. לא משנה באיזה צד אתם, כולנו נוטים לעתים בתקופה זו לזנוח ערכים אנושיים ודמוקרטים בסיסיים כמו כיבוד הזולת, שמירה על חופש הפרט והמידע, והגנה על זכות הציבור להפגין ולהביע את עמדתו. אנו גם ממהרים לשכוח יכולות בסיסיות כמו חשיבה מאוזנת תוך הפעלת שיקול דעת וניתוח הצדדים השונים. זה בדיוק מה שמתרחש, באופן הולך ומחריף, בחברה הישראלית והגלובלית. השיח בתקשורת וברשתות החברתית הולך ומקצין, ואף מגיע לכדי איחולי סבל ומוות לצד השני- בין אם זה מצד מתנגדי החיסון כלפי המתחסנים ובין אם מצד תומכי החיסון כלפי מתנגדיו. הצדדים השונים בדיון על הקורונה פשוט לא מתקשרים אחד עם השני ורק הולכים ומתבצרים בעמדותיהם. הם צועקים את דבריהם מעל ראשם של בעלי הדעה המנוגדת. הם מדברים בשפות שונות- בין אם בשפה של נתונים מדעיים ובין אם בשפה של אתיקה, מוסר וזכויות אדם, ואינם מבינים שמדובר בנקודות מבט שונות על אותה תופעה. כל צד טיפס כל כך גבוה על העץ עד כדי כך שרבים איבדו את היכולת להקשיב, להבין, והכי חשוב- להיות פתוחים לשנות את דעתם.
יש לחברה האנושית היסטוריה ארוכה של תגובות מוגזמות והתנהגות לא רציונלית בתקופות של משבר. הדוגמא הקיצונית ביותר היא עלייתם של הנאצים לשלטון בגרמניה בשנות השלושים לאחר תקופה של משבר כלכלי עמוק ותחושת ההשפלה של העם הגרמני לאחר מלחמת העולם הראשונה. דוגמאות פחות קיצוניות, אך לא פחות מעניינות, ניתן למצוא במקרים של היסטריה המונית, כמו המקרה בו חברת קוקה קולה הסירה 30 מיליון בקבוקים מהמדפים בבלגיה ב-1999 לאחר שהתפשטה שמועה מוטעית שיש חומר רעיל במשקה. כמובן שבשעת משבר חשוב לפעול מהר ואין תמיד זמן להמתין לעוד נתונים ולשקול לעומק את כל ההיבטים השונים, אך כשמדובר במשבר שנמשך כבר מעל שנתיים, אפשר ורצוי להתחיל לשאול שאלות ולחקור את הדברים בצורה יותר ביקורתית.
אין אמת אחת, זאת אנו יודעים היטב. למרות זאת, אנו ממהרים לאמץ עמדה מסוימת, בעיקר בזמנים של משבר, ולהשתעבד לחלוטין לעמדה זו מבלי להביט לרגע מהצד ולחשוב באופן שקול. אנו מפחדים להיתפס כהססנים, חסרי בטחון, טיפשים או ניתנים להשפעה במידה ונביע עמדה שונה מהעמדה המקורית שלנו, גם אם הנתונים והמידע אליו אנו נחשפים מראה אחרת. קשה לנו להודות שאנו טועים, ולכן אנו נוטים להיצמד עוד יותר לעמדתנו ולחפש עוד ועוד נתונים שיתמכו בה ולהתעלם מהנתונים המפריכים אותה. תופעה זו נקראת הטיית האישוש (Confirmation bias) והיא נחקרה רבות בעשרות השנים האחרונות. כולנו מושפעים מהטיה זו, בלי קשר לרמת האינטליגנציה והיכולות הקוגניטיביות שלנו. תופעה נוספת שמשפיעה על ההיצמדות לעמדות שלנו נקראת אפקט העלות השקועה (Sunk cost effect). לפי אפקט זה, ההשקעה הראשונית שלנו במשהו משפיעה על כמה אנחנו מתעקשים להמשיך ולתמוך בה. לדוגמא, אם רכשתם כרטיס יקר להצגה, רוב הסיכויים שתשארו לצפות בה גם אם היא גרועה במיוחד. על אותו משקל ניתן לשאול, אם כבר קיבלנו כמה חיסונים, מה הסיכוי שנחליט להפסיק לקבל את הבוסטרים? ומהצד השני, אם אנחנו מתנגדים בתוקף לקבל את החיסון ושילמנו על כך מחיר אישי כבד של התקפות מאנשים שונים, מה הסיכוי שנחליט לפתע כן להתחסן?
אנו יודעים כיום כמעט בוודאות שהקורונה אינה עומדת להשמיד את האנושות. יש ברשותנו מגוון כלים להתמודד עם המחלה, בניהם גם החיסון, ובראשונה עלינו להגן על האוכלוסייה הרגישה. אנו גם יודעים שיש נזקים רבים שהולכים ומצטברים מעבר לסכנה הרפואית המידית מהמחלה עימם נאלץ להתמודד בשנים הבאות: פגיעה ביכולות חברתיות, נזק כלכלי, ודיכאון כתוצאה מהבידוד המתמשך והריחוק החברתי. ואנו שוכחים, הרבה יותר מדי מהר, שבסופו של דבר נעבור את המגיפה ונצטרך לחזור ולחיות יחד חיים נורמליים כחברה אחת בתוך עולם גלובלי אחד, על כל גווניו וצבעיו.
מה כן אפשר לעשות? קודם כל, להפסיק להשתמש בשפה מוקצנת של דימויי יום הדין ולהפסיק להשתמש בתעמולת הפחדה ואיום, מכל הצדדים. הארמגדון לא יתרחש, לפחות לא בתקופה הקרובה. יש מקום להפעיל שיקול דעת תוך בחינת היתרונות והחסרונות של כל דבר. רובנו מסוגלים לחשוב בצורה עצמאית וביקורתית, אך רק אם זה יעשה ממקום רגוע ולא מתוך תחושת חרדה וסערת רגשות. אנו צריכים להקשיב לאנשים מהצד השני ולהבין אותם, לא רק להכפיש אותם ולהציגם כאנשים הזויים, טיפשים, רשעים, שטופי מח או מושחתים. אנו צריכים לקבל את העובדה שאין פתרון אחד למגיפה ובכל מקרה הכל משתנה כל הזמן: וריאנטים חדשים יצוצו, גלי תחלואה יעלו וירדו, ומחקרים חדשים על השפעות החיסון ותופעות הלוואי שלו ועל ההשפעות השונות על החברה יפורסמו חדשות לבקרים. ומעל לכל, הדבר הקשה ביותר אך גם החשוב ביותר שניתן לעשות, הוא להיות פתוחים לשקול מחדש את עמדותינו ובמידת הצורך לשנות אותן. זה עומד בניגוד מוחלט לאינטואיציה ולתפיסה העצמית שלנו, אך זה הדבר הנבון ביותר לעשות. וטיפ קטן נוסף שיכול מאד לעזור- חפשו אנשים ששינו את דעתם, בכל נושא שהוא, ותקשיבו להם ברצינות. ככל הנראה הם אלו שאכן פתוחים מחשבתית ובעלי חשיבה ביקורתית טובה, הרבה יותר מאלו שנצמדים בכל מחיר לעמדתם המקורית ולא מסוגלים לשנותה.